Vayedaber

משנה: הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְשִׁחְרְרוּ זֶה אֶת זֶה נוֹשְׂאִין נָשִׁים רְאוּייוֹת לִכְהוּנָּה וְאֵינָן מִיטַּמְּאִין לַמֵּתִים וְאִם נִטְמְאוּ אֵין סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים. וְאֵינָן אוֹכְלִין בַּתְּרוּמָה וְאִם אָֽכְלוּ אֵינָן מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ. וְאֵינָן חוֹלְקִין עַל הַגּוֹרֶן. וּמוֹכְרִים אֶת הַתְּרוּמָה וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם. וְאֵינָן חוֹלְקִין בְּקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ. וְאֵין נוֹתְנִין לָהֶם קֳדָשִׁים. וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת שֶׁלָּהֶן מִידֵיהֶן. וּפְטוּרִין מִן הַזְּרוֹעַ וּמִן הַלְּחָיַיִם וּמִן הַקֵּיבָה. וּבְכוֹרָן יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְנוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חוּמְרֵי יִשְׂרָאֵל וְחוּמְרֵי כֹהֲנִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חומרי ישראל וחומרי כהנים. כדפרישית לעיל בגמ':

ובכורו ירעה עד שיסתאב. ואפי' בזמן הבית דהא לא מצי למכפינהו למיתן לכהנים לאקרובי ולאכול את בשרו ואינהו נמי לא מצי למיתביה לכהן ולהחזיר להן הבשר דבכור תם אינו נאכל אלא לכהנים כדאמרי' בבכורות פ''ד דף כ''ח הילכך ירעה עד שיסתאב ומותר לשוחטו במדינה ויאכלוהו הם דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל מתנות כהונה והכא גזל ליכא דהמוציא מחבירו עליו הראיה:

ואין מוציאין את שלהן מידיהן. אם היו חייבין חטאת או אשם או עולה אין כופין אותם לתתם לאנשי משמר ולהיות עבודתם ועורם לאנשי משמר דכל חד אמר כהן אנא ודיניה דכהן דמקריב בכל שעה שירצה ועבודתו ועורה שלו כדמייתי הכא בגמ' והילכך אינן יכולין להוציא מידם אלא הם יקריבו קרבנותיהן ויחזרו להן הבשר והעור ויתנו לכל מי שירצו או הללו יעשו שליח כל כהן שירצו להקריב את קרבנם:

ואין נותנין להם קדשים. להקריב:

ואין חולקין בקדשי המקדש. כגון עורות קדשים:

ומוכרין את התרומה. תרומת תבואתן אין נותנין אותה לכהן כשמפרישין אותה דכל חד אמר אייתי ראיה דלאו כהן אנא ולאוכלה אי אפשר אלא מוכרים לכהני' והדמים שלהן:

ואין חולקין. אין נותנין להם תרומה על הגורן דהמשוחרר ישראל הוא ואפי' יבאו שניהם כיון דאינן אוכלין דילמא אתי לידי תקלה:

אין סופגין את המ'. דכל חד אמר אנא לאו כהן:

אינן משלמין. דכל חד אמר כהן אנא ומספיקא לא מפקינן ממונא:

מתני' הגדילו התערובות ושחררו. בגמרא מפרש דאפי' לכתחילה מותר לשחרר:

ראוין. ולא גרושה וחלוצה משום הכהן

מַהוּ שֶׁיָּבִיאוּ מִנְחָה אַחַת 64a וּתְהֵא קְרֵיבָה בְכָלִיל. תַּנֵּי. מְבִיאִין מִנְחָה אַחַת וּמַתְנִין עָלֶיהָ וּתְהֵא קְרֵיבָה בְכָלִיל. מַהוּ שֶׁיָּבִיאוּ שְׁתֵּי מְנָחוֹת אַחַת קְרֵיבָה בְכָלִיל וְאַחַת נִקְמֶצֶת וְנֶאֱכֶלֶת. תַּנֵי. מְבִיאִין שְׁתֵּי מְנָחוֹת אַחַת קְרֵיבָה בְּכָלִיל וְאַחַת נִקְמֶצֶת וְנֶאֱכֶלֶת. מַהוּ שֶׁיָּעִידוּ עֵדוּת אַחַת וְתַעֲלֶה לָהֶם עֵדוּת אַחַת. אוֹ ייָבוֹא כְהַהִיא דָמַר רִבִּי זְעִירָא רַב יִצְחָק בְּשֵׁם רַב אַסִּי. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ יִמְצְאוּ הָעֵדִים זוֹמְמִין אֵין נֶהֱרָגִין וְאֵין הַהוֹרֵג נֶהֱרָג. אַף הָכָא כֵן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מהו שיביאו מנחה אחת כו'. דבסיפא דמתני' גבי הגדילו ושחררו זא''ז תנן דנותנין עליהן חומרי ישראל וחומרי כהנים וכדמפרש בבבלי התם דמנחת כהן נשרפת כולה כליל ומנחת ישראל נקמצת והשיריים לכהנים ושלהן נקמצת כמנחת ישראל וקרב בפני עצמו ואין שירים נאכלין ונשרפת כמנחת כהנים והכא בעי ברישא דעדיין לא שחררו זא''ז אם מביאין מנחה אחת

ותהא קריבה כליל משום ספקא דמנחת כהן או דילמא דאי אפשר להקריבה כליל משום חלקו של העבד דיש בה שיריים וקרי כאן כל שממנו לאישים הקומץ הרי הוא בבל תקטירו:

וקאמר דתני בברייתא מביאין מנחה אחת ומתנין עליה. למחול כל אחד חלקו לחבירו:

ותהא קריבה בכליל. לחומרא א''נ דמתנין עליה שתהא הקטרת שיריים לשום עצים ולא לשם מנחה וכעין דמפרק לה בבבלי על הסיפא באם אחד מהן מביא מנחתו:

מהו שיביאו ב' מנחות. בשותפות ויהא אחד קריבה בכליל כדין מנחת כהן ואחת נקמצת ונאכלת כמנחת ישראל:

תני. נמי דמביאין בהאי גוונא וצ''ל דמתנין בה נמי כדלעיל:

מה שיעידו עדות אחת. דעבד פסול לעדות ובעי אם יעידו שניהן כאחת אם תעלה להן לעדות אחת כלומר לאיש אחד:

וקאמר אתייא כההיא דאמר ר''ז כו'. דבפ''ק דמכות תנן אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו שניהן דכתיב והנה עד שקר העד ואמר מר כל מקום שנ' עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב א' כדאמרי' בריש סוט'. וקאמר רב אסי בעלמא מאחר שאלו ימצאו כו' דבכל מקום שאין העדים נהרגין אין ההורג נהרג נמי דעדות שאי אתה יכול להזימ' היא ולאו שמה עדות וכדאמרי' בבלי סנהדרין מ''א:

אף הכא כן. דהרי עדות שאי אתה יכול להזימה היא דעדותו של עבד לאו עדות היא ואינן נהרגין עד שיזומו שניהן וא''כ לא הויא עדות כלל:

הלכה: הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת כול'. לְשֶׁעָבַר. הָא לְכַתְּחִילָּה לֹא. כֵּינִי מַתְנִיתָא. מוּתָּר לְשַׁחְרֵר כַּתְּחִילָּה. אַף רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אָמַר. אָסוּר לְשַׁחְרֵר. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא מוּתָּר. מִפְּנֵי תִיקּוּן הַוְולָד. מַהוּ רְאוּיוֹת. לֹא פְסוּלוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לא פסולות. לאפוקי פסולות לכהונה:

מהו ראויות. דקתני במתני' מאי ראויות:

מפני תיקון הולד. כלומר מפני תקנת תערובות הללו דהרי אי אפשר להן לישא אשה דכל אחד ספק עבד ספק בן חורין הוה עד שישחררו זא''ז. ובבבלי שם קאמר רבא כופין ומשחררין זא''ז כדין מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ואפשר דהכא נמי קאמר דמדמותר לשחרר כופין אותן מפני תיקון הוולד:

אף ר''י הגלילי אמר אסור לשחרר. כלומר אפי' לר' יוסי הגלילי דאמר בעלמא אסור לשחרר העבד דעובר בעשה כדאמרי' פ''ד דגיטין מודה הוא הכא שהוא מותר לשחרר:

ומשני כיני מתני'. דבאמת כן צריך לפרש המתני' דמותר לשחרר אף בתחילה:

גמ' לשעבר. ושחררו דמתני' דייק דמשמע דוקא לשעבר אם שיחררו בדיעבד הא לכתחילה לא ישחררו זא''ז בתמיה הא אין להן תקנה עד שישחררו זא''ז:

מְנַיִין לְכֹהֵן שֶׁהוּא מַקְרִיב קָרְבְנוֹתָיו בְּכָל מִשְׁמָר שֶׁיִּרְצֶה. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ וְשֵׁרֵת. הָיָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה נוֹתְנוֹ לְכָל מִשְׁמָר שֶׁיִּרְצֶה וְעוֹרָן וּבְשָׂרָן שֶׁלּוֹ. הָיָה טָמֵא וּבַעַל מוּם נוֹתְנִין לְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר וְעוֹרָן וּבְשָׂרָן שֶׁלָּהֶן. אִילֵּין בְּנֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת מַה אַתְּ עֲבַד לְהוֹן. כְּזָקֵן וּכְחוֹלֶה אוֹ כְטָמֵא וּבַעַל מוּם. מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְּדִינוֹן כְּטָמֵא וּכְבַעַל מוּם. 64b וּמַתְנִיתָא עַבְדָא לוֹן כְּזָקֵן וּכְחוֹלֶה. דְּתַנִּינָן. אֵין מוֹצִיאִין אֶת שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

או כטמא ובעל מום. ושל אנשי משמר היא:

מנין לכהן כו'. ברייתא בבבלי פ' הגוזל דף ק''ט:

שהוא מקריב קרבנותיו. שהי' מוטל עליו אפי' במשמר שאינו שלו:

ת''ל כו'. והתם מסיק לה ומנין שעבודת' בשרה ועורה שלו ת''ל ואיש את קדשיו לו יהיו וכן צריך לגרוס הכא כדלקמן:

היה זקן או חול'. שראוין לאכול הן וכן נמי ראוין לעבודה ע''י הדחק כדמוקי לה התם ולפיכך עורן ובשרן שלו:

היה טמא ובעל מום. שאינן ראוין להקרבה לפיכך עורן ובשרן עליהן. של אנשי משמר וכן גריס רש''י ז''ל שם בבעל מום בלשון אחר שפירש:

ובעי אילין בני התערובות. דמתני' מה את עבד להן כזקן וכחולה ועבודתן ועורן שלהן:

וקאמר מסתברא. מן הסברא ראוי לעשותן כטמא ובעל מום שהרי אינן ראוין להקרב':

ומתני' עבדא לון. אלא דממתני' שמעינן דעושה להן כזקן וחולה:

דתנינן אין מוציאין שלו מידו. דמשמע אפי' עבוד' ועורות קרבנותיהן. וזה כלשון ראשון דרש''י ז''ל במתני' וכדפרישית וכן הוכיחו התוס' שם מההיא דהכא ומה שהקשה רש''י דהיכי מצי למיעבד שליח הא אמרי' בהגוזל שם דהיכי דלא מצי עביד עבודה שליח נמי לא משוי כבר תירצו התוס' שם דשאני הכא אם יבא אליהו ויאמר שהוא כהן היה ראוי לעבוד עבודה כמו חול' וזקן שנותן לאיזה משמר שירצה הואיל וע''י הדחק ראוי לעבודה:

משנה: מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעֲלָהּ שְלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִשֵּׂאת וְיָֽלְדָה וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן. אִם בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן. הָיוּ לָהּ בָּנִים מִן הָרִאשׁוֹן בָּנִים מִן הַשֵּׁינִי חוֹלְצִין וְלֹא מְייַבְּמִין. וְכֵן הוּא לָהֶם חוֹלֵץ וְלֹא מְייַבֵּם. הָיוּ לוֹ אַחִין מִן הָרִאשׁוֹן וְאַחִין מִן הַשֵּׁינִי. שֶׁלֹּא מֵאוֹתָהּ הָאֵם הוּא חוֹלֵץ וּמְייַבֵּם. וְהֵן חוֹלְצִין וּמְייַבְּמין. הָיָה אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֶן נוֹשֵׂא אִשָּׁה רְאוּייָה לַכֹּהֶן וְאִינוֹ מִטַּמֵּא לַמֵּתִים. וְאִם נִטְמָא אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה וְאִם אָכַל אֵינוֹ מְשַּׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשּׁ. וְאֵינוֹ חוֹלֵק עַל הַגּוֹרֶן. וּמוֹכֵר אֶת הַתְּרוּמָה וְהַדָּמִים שֶׁלּוֹ. וְאֵינוֹ חוֹלֵק בְּקָדְשׁי מִקְדָּשׁ. וְאֵין נוֹתְנִין לוֹ אֶת הַקֳּדָשִׁים. וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת שֶׁלּוֹ מִיָּדוֹ. וּפָטוּר מִן הַזְּרוֹעַ וּמִן הַלְּחָיַיִם וּמִן הַקֵּיבָה. וּבְכוֹרוֹ יְהֵא רוֹעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְנוֹתְנִין עֲלָיו חוּמְרֵי יִשְׂרָאֵל וְחוּמְרֵי כֹהֲנִים. הָיוּ שְׁנֵיהֶן כֹּהֲנִים הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶן וְהֵם אוֹנְנִין עָלָיו. הוּא אֵינוֹ מִיטַּמֵּא לָהֶן וְהֵן אֵינָן מִיטַּמְּאִין לוֹ. הוּא לֹא יוֹרֵשׁ אוֹתָן אֲבָל הֵן יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ. וּפָטוּר עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה וְעוֹלֶה בְמִשְׁמָרוֹ שֶׁל זֶה וְשֶׁל זֶה וְאֵינוֹ חוֹלֵק. אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן בְּמִשְׁמָר אֶחָד נוֹטֶל חֶלֶק אֶחָד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הוא אונן עליהם. על כל א' ביום מיתתו ואסור בקדשים דשמא זה אביו הוא:

והם אוננין עליו. וביום מותו אסורין שניהן לאכול בקדשי'. ובגמ' פריך לה דהיכי משכחת דרואה במיתת שניהם וכהן כשר הוא דהרי אינו מיטמא להם ומפרק לה:

הוא לא יורש אותן. דיורשים מדחין אותו אלו אצל אלו:

אבל הם יורשין אותו. בשלא הניח זרע וחולקין הממון בין שניהן:

פטור על מכתו כו'. אם הכה וקלל את זה וחזר והכה וקלל את זה אבל שניהם ביחד חייב כדמפרש בגמ':

ועולה במשמרו. לעבוד ואין בני משמר מעכבין על ידו אבל אינו חולק דכל בני משמר דחי ליה גבי חברי':

במשמר א'. ובית אב אחד כדמפרש בגמ':

נושא כו'. כדפרישית במתני' דלעיל:

מתני' מי שלא שהת כו' חולצין ולא מייבמין. לאשתו של ספק זה בני הראשון חולצין שמא בן אביהן הי' ולא מייבמין שמא בן אחרון הוא והרי הוא אחיהן מן האם ולא מן האב ואשתו עליהן בכרת וכן בני האחרון וכן הוא לנשותיהם חולץ ולא מייבם:

היו לו אחין מן הראשון ומן השני. שלא מאותה האם:

הוא. או חולץ או מייבם לאשת בן הראשון או לאשת בן האחרון דאם אחיו הוא הרי טוב ואם לאו נכרית היא אצלו וכגון שאין שם אח אלא הוא דליכא לספוקי ביבמה לשוק:

והם א' חולץ וא' מייבם. או בן הראשון או בן האחרון חולץ לה וחבירו מייבם אם יבמתו היא הרי טוב ואם לאו נכרית היא ומשום יבמה לשוק ליכא למיחש שהרי חלץ לה יבמה:

היה א' ישראל וא' כהן. א' מן הבעלים ישראל וא' כהן:

הלכה: מִי שֶׁלֹּא שָׁהָת אַחַר בַּעֲלָהּ כול'. הָיוּ שְׁנֵיהֶם כֹּהֲנִים הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶם כול'. מַה נָן קַייָמִין. אִם לְאַחַר מִיתָה לֵית יָכִיל. דְּתַנִּינָן. הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶן וְהֵם אוֹנְנִין עָלָיו. נִיחָא לַשֵּׁינִי אֵינוֹ מִטַּמֵּא. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. בְּנוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן הוּא. לָרִאשׁוֹן לָמָּה אֵינוֹ מִטַּמֵּא. אֶלָּא בְּשֶׁגֵּירַשּׁ. מַה נַפְשֵׁךְ. בְּנוֹ הוּא יִטַּמֵּא לוֹ. אִם אֵינוֹ בְנוֹ חָלָל הוּא. וּמַה בְכָךְ שֶׁיִּטַּמֵּא. אֶלָּא בְשֶׁאָנַס. לֹא כֵן אָמַר רַבָּא בְשֵׁם אַבָּא בַּר יִרְמְיָה. אֲנוּסָה אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין שְׁלֹשָׁה חֳדָשִים. וְסַבְרִינָן מֵימַר כְרַבָּנִן וְהָכָא כְרִבִּי יוֹסֵי אֲנָן קַייָמִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' מה אנן קיימין. במאי עסקינן מתני' דקתני ונשאת וילדה:

אם לאחר מיתה. לאחר שמת ראשון נשאת:

לית יכיל. אי אתה יכול לפרש כן:

דתנינן כו' והם אוננין עליו. אלמא דשניהן חיין:

וגרסי' הכא הא דלקמן אלא בשגירש. כלומר דע''כ בשגירש הראשון מוקמינן ומאי אחר בעלה אחר גט בעלה וא''כ קשיא:

ניחא לשני אינו מטמא. הא דאינו מטמא לשני שפיר דשמא בנו של ראשון הוא:

לראשון למה אינו מטמא מה נפשך כו'. דאם בנו שפיר מטמא ואם אינו בנו אלא של שני א''כ חלל הוא שנולד מגרושה ומה בכך שיטמא:

אלא בשאנס. הראשון אנסה בזנות ומאי אחר בעלה אחר בועלה. והכי מוקי לה בבבלי מעיקרא אלא דלשמואל התם דס''ל דבזנות גזרו רבנן לפוסלו מדין כהונה ומתני' דקתני עולה במשמרו כו' אלמא דאין פסול לעבודה ע''כ מוקמינן בקידושי טעות שקידשה הראשון על תנאי ולא נתקיים ויוצאת בלא גט וכר' ישמעאל התם:

ופריך ולא כן אמר ר' בא כו'. לעיל סוף פ''ג דאנוסה אין צריכה להמתין וטעמא משום דכל המזנה מתהפכת ואם באנוסה מיירי מתני' קשה מאי דקתני מי שלא שהת ג' חדשים דמשמע שעברה ולא שהתה הא אנוסה מדינא אינה צריכה להמתין:

ומשני וסברן מימר כרבנן. כלומר דמתני' מוקמינן אליבא דרבנן דר' יוסי דפליגי התם וסבירא להו דאנוסה נמי צריכה להמתין:

והכא. מילתיה דר' בא אליבא דרבי יוסי אנן קיימין וכן אמרי' לעיל פ' החולץ הלכה י''א אליבא דרבי יוסי הכי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source